פציעות אורתופדיות באגן, בגפיים, בירכיים ובעמוד השדרה מובילות פעמים רבות לצורך בביצוע ניתוחים בנפגעי טראומה, עובדה הממצבת את הטראומה האורתופדית כהתמחות חיונית וחשובה. טראומה אורתופדית היא תת התמחות באורתופדיה אשר עוסקת בקיבוע ותיקון של שברים. אורתופד המומחה בטראומה אורתופדית בקיא בתורת איחוי השברים והעצמות והוא מבין לעומק את הביו מכאניקה של השברים השונים. מומחיות בטראומה אורתופדית הכרחית לטיפול בפציעות מורכבות, כמו שברים תוך מפרקיים בגפיים, שברים בעצמות ארוכות, שברים פתוחים ועוד. כל שבר מורכב של הגפיים, התחתונות או העליונות, יוגדר כפציעת טראומה אורתופדית. קיימים סוגים שונים של שברים מורכבים, בהם שברים המערבים מפרקים שונים, שברים פתוחים, שברים שמלווים גם בפגיעה ברקמות הרכות ועוד. בניגוד להתמחויות האחרות בתחום האורתופדיה, המומחים בטראומה אורתופדית הם בעלי מיומנות בטיפול בשברים אלה ובקיבועים שונים בהתאם לסוג הפציעה וחומרתה. פציעות טראומה אורתופדיות קיימות בכל הגילאים, אך ישנן פציעות מסוימות השכיחות יותר בקרב קבוצות גיל מסוימות: בילדים לדוגמה, שברים סביב המרפק נפוצים יותר. בצעירים, אופיינים שברים הנגרמים כתוצאה מפגיעה באנרגיה גבוהה, כמו פציעות ספורט ותאונות דרכים. בגיל השלישי רוב השברים נובעים מחולשת העצמות, כמו שבר צוואר הירך או שברי זרוע. הטיפול בשברים משתנה והוא תלוי בחומרת הפגיעה ובמיקומה:
הטיפול השמרני כולל לרוב גיבוס של אזור השבר או קיבוע של הגפה. החיבור של השבר הוא תהליך ביולוגי המתרחש תחת תנאים מסוימים. הגבס משמש כמקבע חיצוני והוא מסייע בקיבוע העצמות בעמדה תקינה. בלעדיו, תנועת השרירים באזור השבר תוביל לעמדה לא תקינה של העצמות ולעיוות הגפה. קיימים פרמטרים וקריטריונים שונים לכל אזור ושבר, שעל פיהם נקבע הצורך בניתוח. לעיתים, ניתוח הוא הכרחי כדי למנוע עיוות של הגפה ולאפשר פעולה תקינה שלה, אך במקרים אחרים הפעולה הכירורגית מומלצת כדי לאפשר חזרה מהירה לפעילות. בכל ניתוח לתיקון טראומה אורתופדית יש לעמוד בארבע מטרות לצורך הצלחת הפעולה: - רדוקציה אנטומית :החזרת העצם לעמדה בה הייתה לפני השבר. - השגת קיבוע יציב. - שמירה על הרקמה הרכה אשר עוטפת את העצם. - חזרה מהירה לפעילות. ברוב המקרים, לאחר הניתוח יהיה צורך בתקופת החלמה שבמהלכה יש לשמור על תנועה מינימלית של הגפה. לאחר מכן, יתבצע תהליך שיקומי הכולל פיזיותרפיה. הפיזיותרפיה היא חלק מהותי במהלך הטיפול בטראומה אורתופדית. מטרתה היא להחזיר את טווח התנועה התקין של הגפה ולחזק את השרירים האזוריים שהתנוונו כתוצאה מחוסר פעולה. בשברים מסוימים, כמו שברים של האמה, יהיה צורך בשמירה על היד במתלה או באמצעות סד במשך כשבועיים לאחר הניתוח ורק לאחריהם יחל המטופל בתהליך השיקום. ברוב המקרים חזרה לפעילות תקינה תתבצע לאחר חודש עד חודש וחצי לאחר הטיפול. טרם לטיפול בפציעת טראומה אורתופדית, חשוב לדעת מהן האופציות הטיפוליות הקיימות כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי אסטרטגיית הטיפול. ליווי מקצועי חיוני במהלך הטיפול בפציעה ותהליך השיקום על מנת לזהות סיבוכים אפשריים שעלולים להתפתח ולטפל בהם במידת הצורך. כמו בכל תחום ברפואה, כך גם בנוגע לפציעות טראומה אורתופדיות, חשוב שהטיפול יתבצע על ידי אורתופד שזהו תחום מומחיותו. בידי אורתופד מומחה בטראומה אורתופדית הכלים לבחירת חלופת הטיפול המתאימה ביותר וכן גם היכולת למתן טיפול יסודי ומוצלח.
